החלטה בתיק בר"ע 20299-09-13

1.     לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט צבי פרנקל; ב"ל 49515-12-12), בו התקבל ערעורה של המשיבה על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי איבה) מיום 24.10.2012 (להלן- הוועדה), אשר קבעה כי אין קשר סיבתי בין מצב ברכה השמאלית ובין אירוע האיבה בו נפגעה ביום 15.5.1974.

2.     בעקבות אירוע האיבה בו נפגעה המשיבה, בין השאר, ברגלה השמאלית, נקבעו לה 52% נכות יציבה, בעיקר בגין מצב פרקי כף הרגל והקרסול. מאז הגישה המשיבה מספר בקשות להחמרת מצב. ועדה לעררים אשר התכנסה ביום 23.2.2004 בעקבות פסק דינו של בית דין זה (עב"ל 1392/02), התייחסה לחוות דעתו של פרופ' רייס מטעם המשיבה, לפיה " הקשיון בקרסול והארתרוזיס בתת - טאלי משפיעים בצורה שלילית על הביו מכניקה של ברך שמאל...". הוועדה קיבלה את חוות דעתו באופן חלקי בלבד, וקבעה כי היא אינה מקבלת את דעתו בעניין ההשפעה על הביו מכניקה של ברך שמאל.

3.     בעקבות בקשה להחמרת מצב, התכנסה ועדה רפואית לעררים בעניינה של המשיבה ביום 29.5.2007, שמעה את תלונות המשיבה כי " סובלת מכאבים בצד השמאלי מכף רגל ועד לגב התחתון. צולעת ברגל שמאל. הצליעה החמירה והרגל התעוותה לגמרי...". הוועדה בדקה את המשיבה, ובין השאר מצאה בבדיקתה כי " תנועות ברך שמאל פרק ירך וגב תחתון חופשיות, מלוות בכאבים וסופי טווחים". הוועדה הגדילה את נכותה של המשיבה בגין קיצור הגפה, וקבעה כזאת: " הוועדה אינה רואה קשר סיבתי בין כאבי הגב, ברך ופרק ירך שמאל לתאונה הנדונה". המבקשת לא ערערה על החלטה זו של הוועדה.

4.     במהלך שנת 2012 עברה המשיבה ניתוח להחלפת ברך שמאל. בעקבות הניתוח הגישה המשיבה בקשה נוספת להחמרת מצב. ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי יש קשר סיבתי בין מצב הברך בעקבות הניתוח לאירוע האיבה, וקבעה למשיבה נכות זמנית בשיעור של 100%, עד ליום 31.12.2012. המוסד ערער על החלטת הוועדה. הוועדה לעררים מושא בקשה זו קיבלה את ערר המוסד, וקבעה כזאת: " הוועדה מקבלת ערר המוסד ומציינת כי בישיבת ועדה מיום 29.5.07 נקבע כי אין קשר סיבתי בין הכאבים בברך שמאל לאירוע האיבה מ-15.5.74. החלטה זו הינה החלטה חלוטה, ולפיכך הוועדה מנועה לדון בקשר הסיבתי בין ניתוח החלפת ברך שמאל לתאונה הנידונה ולפיכך אין החמרה במצבה הקשור לאירוע מ-15.5.74."

5.     המשיבה ערערה על החלטת הוועדה לבית הדין האזורי, בטענה כי הוועדה שגתה כאשר קבעה כי הוועדה משנת 2007 שללה את הקשר הסיבתי בין מצב ברך שמאל שלה ובין אירוע האיבה, וכי הוועדה התעלמה מחוות דעתו של פרופ' רייס מיום 2.7.2012 אשר קבע כי יש קשר בין מצב ברכה השמאלית ובין אירוע האיבה, שכן הנזק לברך נגרם כתוצאה מהליכתה המעוותת במשך שנים, וכי אין הסבר אחר לאי הסימטריות של מצב הברכיים.

6.     בית הדין האזורי קיבל את ערעור המשיבה, וקבע כי אף שהכלל שנקבע בפסיקה הוא כי " אין מהרהרים אחרי קיומו של קשר סיבתי בין נכות לבין פגיעה בעבודה, שנקבע באופן סופי על ידי ועדה רפואית קודמת", הרי שבמקרה זה, למרות הקביעה של הוועדה משנת 2007, מן הראוי שהוועדה תתייחס לחוות דעתו של פרופ' רייס, ותסביר אם יש בה כדי לשנות את דעתה, בשים לב לטענת המשיבה כי הוועדה משנת 2007 עסקה בעיקר בבעיות הצליעה והכאבים בגב, כעולה מתלונותיה לפני הוועדה, ונוכח העובדה שהמשיבה כלל לא התלוננה על בעיות בברכיים, ומטעם זה גם לא ערערה על החלטת אותה וועדה. 

7.     בבקשת רשות הערעור שלפניי טען המוסד, כי הוועדה משנת 2007 דחתה מפורשות את הקשר הסיבתי שבין מצב ברכה של המבקשת ובין אירוע האיבה, וכי המשיבה לא ערערה על החלטה זו של הוועדה, ומשכך הפכה לחלוטה. עוד טען המוסד, כי כבר הוועדה משנת 2004 שללה את הקשר הסיבתי ודחתה את חוות דעתו של פרופ' רייס מאותה תקופה, בדבר השפעת נכותה על מצב הביו מכניקה של ברך שמאל. לסיום טען המוסד, כי אי ידיעה או חוסר תשומת לב של המשיבה לחשיבות הקביעה בדבר היעדר הקשר הסיבתי לא יכול לשמש טעם משפטי לביטול אותה החלטה חלוטה. 

8.     לאחר שעיינתי בטענות המוסד ובכלל החומר המונח לפניי, סבורני כי הבקשה מצריכה את תגובת המשיבה, אשר תוגש לבית הדין תוך 30 יום מהיום.

9.     התיק יובא לעיוני בחלוף המועד, או בהגיע תגובת המשיבה, על פי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ה תשרי התשע"ד (29 ספטמבר 2013), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: